ב 1920- הוצבה בריכת מים מרכזית במקום הגבוה ביותר במושבה. לבריכה הוזרמו מי בארות חדרה במשאבות והועברו בצנרת לבתי התושבים. בתקופת טרום המדינה, פעלה מתוך צריף שנבנה על המגדל, עמדת קשר ואיתות ליישובים הסמוכים. בשנת 1973 , הוצבה על הקיר הדרומי של בריכת המים, למרגלות המגדל, יצירת אבן עבודתו של האמן דורון בר-אדון. לרגל ה 120- שנה לחדרה חודש מתחם מגדל המים. המקום שוחזר על ידי עיריית חדרה, הקרן לפיתוח חדרה ותאגיד המים העירוני. במקום לוח מידע והסבר, פינות ישיבה, המקום מואר בלילה.

מגדל המים הוא חלק מסיפור אספקת המים לתושבי חדרה. 

ב 1891 השתמשו תושבי הח'אן במי גשמים שנאספו בבור בחצר שמדרום למבנה. הבאר הראשונה הייתה למעשה בור דלוח (בפינת רחוב ירושלים/הנשיא היום).

ב 1898 נחפרה באר המים הציבורית הראשונה בפינת הרחובות שדרות רוטשילד/הרברט סמואל וסיפקה מים לבריכה קטנה עם ברז וממנה לשוקת הציבורית של עדר המושבה, ללא מערכת הזרמת מים לבתים.

ב 1922 הוצבה בריכת המים המרכזית  ברחוב הגיבורים,במקום הגבוה ביותר במושבה.
מי בארות חדרה הוזרמו אליה במשאבות והועברו בלחץ בצנרת לבתי התושבים. המגדל המתנשא כיום מעל לבריכה נבנה מאוחר יותר על מנת להגביר את לחץ המים לישוב המתפתח.
בתקופת טרום המדינה פעלה על המגדל עמדת קשר ואיתות.

מתוך זכרונות שפרה לוי -

"על המגדל היה "השובך" מעץ עם חלונות זכוכית מסביב סביב.
מהמגדל תקשרנו עם הסביבה – פרדס חנה ,כרכור, כל תחנות הרכבת.   הכי רחוק דרומה היה , הרצליה וצפונה ,  אחוזה ומאחוזה לחניתה  .
ביום השתמשנו בהליוגרף – קליטה ע"י מראות וקרני השמש ובלילה בפנסים".

מזכרונות אפרת אמיר-
אפרת הייתה בהגנה ועשתה עם חבריה משמרות על המגדל- הם יצרו תקשורת עם ישובי הסביבה. במהלך היום תקשרו בעזרת מראות ודגלים ובלילה אותתו בעזרת פנסים בשפת המורס.

"כדי להגיע לעמדה היה צורך לטפס על סולם תלול, היו שם עטלפים והיה מפחיד מאוד לעלות".

בתמונה- אפרת אמיר בוטקובסקי  על רקע הבריכה המגדל ועמדת השמירה (1939).

הנו חלק ממסלול האקליפטוס של השביל ההיסטורי - תחנת מספר 14